לפייסבוק יש קטע חדש (כבר לא חדש בתכלס) להזכיר לי אותך, להזכיר לי כמה כייף היה לנו. לפני חודש בדיוק היינו במסיבה, כל כך נהננו ואת כמובן כל כך אהבת להצטלם שבמקום לרקוד רוב הזמן הצטלמנו והינה כעבור כמה שנים התמונות חוזרות אליי ומעלות זיכרונות נעימים מהולים בעצב. את מסתכלת עליי דרך התמונות, עם העיניים הכחולות הגדולות שלך ומזכירה לי כמה את חסרה לי. אני חייבת להודות שלפעמים זה מגיע ברגעים שלא מתאימים לי, רגעים שבהם הנוסטלגיה העצובה מנתקת אותי מהסביבה ונותנת לי לשקוע במחשבות.

אפשר לומר שפייסבוק זהו בעצם מחסן מקוון עצום שבו אנחנו שומרים את הזיכרונות שלנו ובשנתיים האחרונות פייסבוק הגדילו לעשות והשיקו את פיצ'ר חדש לחובבי הנוסטלגיה. "on this day" מבית היוצר של מארק צוקרברג ופייסבוק, מספרים לנו המשתמשים מה קרה היום לפני…, אני חייבת להודות שלרוב זה נחמד ומצחיק. תמונות שלי מהתיכון בבגדים נוראיים, סטאטוסים שהיום היו מביכים אותי וסרטונים שגורמים לי לצחוק בקול ולהתגעגע למה שהיה פעם. כשאני רואה זיכרון כזה, שם בתחילת הפיד שלי זה ישר מחזיר אותי למקומות, רגעים, אנשים, חוויות ומזכיר לי שסך הכל נהנתי :)

אז נכון פייסבוק תמיד משפר ומעדכן את עצמו, לכן לא תראו ב "on this day"' תמונות עם האקס (זאת רק עם שיניתם את מערכת היחסים שלכם) ותמונות עם אנשים שנפטרו זאת בשביל שלא נרגיש או נוחות או עצב, פייסבוק הגדול יסנן זאת בשבילכם. אך על אף זאת, במקרים של אי הזנת מערכת יחסים או אי עדכון פרופיל הנפטר והשמת מצבה דיגיטלית בעמודו כנראה שזיכרונות רעים/ עצובים ושליליים ימשיכו להציף אתכם

אבל כמו שכתבתי קודם, מה קורה כאשר פייסבוק מעלה רגעים שכרגע לא בא לי לשקוע בהם? איפה השליטה שלי בזיכרונות שלי ובתמונות שלי?

facebook-arkadaslik-gunu