המהפכה הדיגיטלית עשתה מיקור חוץ לזיכרון שלנו – מהמוח לאלגוריתם. אנחנו כבר לא טורחים לזכור את לוח הכפל כי יש לנו מחשבון אנחנו לא זוכרים מספרי טלפון כי יש זיכרונות לטלפונים הניידים שלנו. אנחנו לא זוכרים את הדרך לחבר כי יש לנו תכנות ניווט. המציאות מתפתחת לכיוון שהזיכרון שלנו יתבסס יותר ויותר על מה שהפייסבוק מעלה לנו כל בוקר, משהו שהתרחש בעבר. הפייסבוק והרשתות החברתיות תופסים יותר ויותר נתחים מהזיכרון שלנו. הם הופכים להיות גורם מתווך ויוזם שעל פיו נקבעים תחושות, כמיהות, אהבות והאכזבות שלנו. למעשה הפייסבוק הופך להיות ספר הזיכרון על פיו אנחנו זוכרים מה היה לנו בעבר ומה התרחש בסביבתנו. אנחנו חייבים למצוא איזון בין היכולת שלנו לפתח אלגוריתמים ולהעצים את היכולת שלנו לזכור לבין עצמאות הזיכרון שלנו.