הרשתות החברתיות ופייסבוק בראשם הביאו לשינויים מהותיים בחיינו ובין היתר את האופן שבו אנו מנציחים זיכרון.

את מצפה טל אני מכירה היטב וכבר בתור נערה הלכתי עם חברים למצפה עם שמיכה, פקל קפה וחטיפים. היינו יושבים שם שעות- מדברים, צוחקים, לעיתים רואים את השקיעה ולפעמים סתם לראות את הכוכבים (ממליצה לכם, בלילה רואים הרבה כוכבים נופלים). תמיד כשהיינו מגיעים הייתי רואה בצד מן שלט קטן, שלט שאף פעם לא ייחסתי לו חשיבות. מסתבר שהשלט מספר את סיפורו של המצפה אשר נבנה במטרה להנציח את זכרונו של סגן טל צמח אשר נהרג בפעילות מבצעית בשנת 2002. מודה, אף פעם לא התעניינתי מדוע הוקם המצפה ומה סיפורו אך שיטוט מהיר באינטרנט גולל בפניי את הסיבות להקמתו.

קפיצה קלה בזמן לשנת 2014, מבצע צוק איתן. בין הנופלים הרבים והאבל הלאומי שאפף את המדינה, אי אפשר היה להתעלם מכך והרשתות החברתיות געשו בסיפורי הנופלים. בין כל הסיפורים האישיים והמרגשים, נתקלתי בסיפורו של בר רהב ז"ל. חיפוש מהיר של שמו בפייסבוק הביא אותי לעמוד ששמו "לזכרו של בר רהב ז"ל". המשפחה של בר וחבריו החליטו להנציח אותו בדרך שונה, מעניינת. כזו שעד היום אני נתקלת בה בפיד שלי. הם לקחו את תחביבו העיקר שלי בר, טיולים, יצרו סיסמא "מטיילים עם בר" , קראו לאנשים להצטלם עם שלט הנושא את הסיסמא בעודם מטיילים ולהעלות לפייסבוק כאשר התמונות עולות גם בעמוד ההנצחה שלו. עמוד הפייסבוק עד היום מתעדכן ומכיל בתוכו המון תמונות של אנשים שנרתמו לקמפיין והצטלמו בארץ ובעולם על רקע נופים עוצרי נשימה.

אפשר לומר כי עידן הרשת והפייסבוק הביאו להנצחה מסוג אחר, לא בהכרח טוב יותר אך עדיין שונה. לנופלים יש פנים וסיפור שנגלים אלינו במהירות יתרה בשיטוט מהיר ברשת החברתית ומופץ במהירות למספר רב של אנשים. בנוסף אנו יכולים לקחת חלק בהנצחתם, להרגיש חיבור ולהרגיש כי אנו תומכים במשפחות אשר איבדו את יקיריהם.

 

774970801001599640360no