טריילר לסרט האימוג'י

היום הוא יום ההולדת ה-19 לסרט האנימציה של דיסני "מולאן"- לוחמת, סינית, צעירה ואמיצה שיוצאת להציל את סין כולה ממלחמה נורא ולהשיב את כבודה. סרט עם משמעות גדולה. קחו את זה לאן שתרצו….

אבל מה זה משנה?

19 שנים אחרי "מולאן" , סרט האנימציה המוצע לילדים הוא סרט על אימוג'י (או בשפה העברית :רגשון) שלא יודע  מה מצב הרוח שלו, שנמצא בתוך טלפון סלולרי של ילד ממוצע, אמריקאי, האוחז באייפון.

האם זה מה שילדנו יזכרו בעתיד? האם כך מעצבים את הזיכרון הקולקטיבי? באמצעות אימוג'יז?

שלא תבינו לא נכון, למהפכה הדיגיטלית יש המון משמעות עלינו, וכנראה שעל דור העתיד, אבל עצם העיסוק בחייו של אימוג'י (!) בתוך טלפון סלולרי (כנראה מחברת אפל), באמריקה מעלה שאלה מאוד גדולה לאוויר:

האם כבר לא נותרו נושאים לכתיבת, צילום והפצה לסרטי ילדים?

מה זה בעצם אומר עלינו? הפכנו עד כדי כך שטחיים? אפשר להיות נזעמים, להתלהם, להפגין בזעם ותדהמה על צאת הסרט, הזה, או שפשוט אפשר לקרוא את התגובה הבאה, שמסבירה את זה, הרבה יותר טוב ממני:

 

אין לסוני בושה! צפיתי בטריילר המקורי מלפני חודש ואני עדיין בשוק. איך הם העזו לדחות את פופאי ל2022 כדי לעשות את הסרט הזבל והקרינג'י הזה. כל מטרת הסרט היא למשוך בני נוער ולהרוויח הרבה כסף בלי להתאמץ רק לוקחים משהו פופולארי מוסיפים דברים קרינג'ים וזהו הם חושבים שאנחנו אידיוטים ונלך מהר לראות את זה.

#corn sheep

 
זוהי אגב, תגובה נורמטיבית לגמריי, של צופה בטריילר החדש. ואולי זוהי הסיבה שסרטים כאלה יוצאים לאקרנים: כסף. והרבה כסף. אז האם הכסף מעצב את הזיכרון הקולקטיבי של ילדינו העתידיים?
אני אישית מעדיפה להושיב את הילד/ה עתיד/ית שלי בסלון הבית העתידי שיהיה לי, ולהקרין על צג המסך את "מולאן". היא גיבורה על אמת