"ניושה" הוא סרט עדות של ניצולת שואה אשר מוצג בסרט אנימציה.

את ההיסטוריה אנו בוחנים כל פעם מחדש דרת העניים של ההווה, ולכן ניתן לראות כל פעם מחדש ייצוגים שונים של העבר, במקרה זה של ייצוג זיכרון השואה.
אני חושבת שסרט אנימציה לא היה עובר חלק בזמנים אחרים, הוא מתחבר לעידן של הדור השלישי, עידן בו האופי החזותי תופס את שומת הלב המריבית. ברגע שיש עדות לא יבשה, של שוט אחד של העד\ה, אלא סרט, אפילו שהוא אנימציה אשר מחבר אותנו ככל שניתן למה שנאמר, אנו יכולים להתחבר ביתר קלות. מעבר לכך, ייצוג השואה עבר בדור שלנו גלגול שבער היה נחשב לטאבו או מזלזל. אנו מרשים לעצמנו לבחון את הנושא בדרך אחרת, ולגלג לייוצגים השכיחים מהעבר: כך למשל יש סרטונים ברשת אשר מדבבים את היטלר מחפש חנייה בתל אביב, היטלר ומחירי הדיור, היטלר שמעוצבן שהוזמן לעוד חתונה ומגוון דיבובים נוספים.
הסרטונים הללו  כמובן לא באים לזלזל באופן ייצוג השואה, אלא להפך הם מתאימים לתקופה בו הוא מתקיים, אך שינויים בייצוג זיכרון, על אחת כמה וכמה זיכרון אשר עיצב את אופי המדינה מעודדים בדרך כלל התנגדות.
אך לפי דעתי הציניות אשר מאפיינת את הדור שלנו, לא באה לזלזל, אלא מדובר בדרך התמודדות לגיטימית לכל דבר, איני חושבת שרק דרך יגון ובכי מגיעים לקטרזיס אלא גם בדרכים אחרות, וצחוק היא אחת מהן. כך גם ובואפן שונה לגמרי הסרט "ניושה", סרט עדות אשר חושף ומעניין את הצופה ולמרות שמרחיק אותנו מהעד הוא מקרב אותנו אל העדות.