אדם שחיי את רוב חייו לפני העידן הדיגיטלי ביסס את רוב הזיכרון שלו על חוויות אישיות. אנשים רבים כל כך עברו דברים רבים משמעותיים ושונים כל כך וכל הזיכרון שלהם מבוסס על חוויות אישיות, או שלהם, או של אחרים. יוסף בן מתתיהו, היסטוריון שפעל בשרות הרומאים במהלך המאה ה-1 וה-2, לימד מאות דורות על חורבן בית שני מתוך חוויה אישית. נקודת מבטו מהווה את העוגן המרכזי בתפיסת ההתרחשויות של אותה תקופה. במרוצת כל אלפי השנים של היסטוריית המין האנושי עד העידן הדיגיטלי, סיפורם של האדם הבודד, הלוחם שנהרג בקרב, האיכר שנרצח בפשיטה, ברוב המקרים נעלם כלא היה. להוציא כמה דוגמאות ששרדו רוב הסיפורים נכחדו. בעידן הנוכחי כל אדם מתעד את חייו כל הזמן, סביבתו גם מתעדת אותו. בעידן בו אנו חיים כל אדם מחזיק ב"ארכיון אישי" בדמות עמודי הרשתות החברתיות שלו. הזיכרון הקולקטיבי מוצף במידע אישי, פרטי, שמתאר אותנו בצורה מקיפה ביותר. אנחנו חיים בעידן שגם אם לא נרצה שיזכרו אותנו. בעידן הדיגיטלי יזכרו אותנו, מי שלא חי בעידן הדיגיטלי לא נזכור אותו.