"מה שלא שם לא קיים" זו לא סתם קלישאה"

הצעות הנישואים והצגתם בפייסבוק הפכו מזה זמן לתעשייה אחת גדולה.

"אמרתי לו כן!!!", "היא אמרה לי כן!!"; בצירוף של- סרטונים, פוסטים באורך הגלות, סלפי וכמובן- האשטגים.

מרגיש כאילו לא משנה כבר כמה האהבה בין בני הזוג היא חזקה וקיימת, כאילו מה זה משנה אם אנחנו הולכים לישון

בלילה עם חיוך וקמים בבוקר עם חיוך אמיתי, אבל אמיתי לא כמו שאתם מעלים לאינסטגרם תמונה שלכם בבוקר ורושמים

#יוםטוב.

בנוסף, אחרי שהזוג #הצהיר_על_אהבתו בפייסבוק. מתחילים לעבור החודשים "עוד_68_יום_אימל'ה" וממש מרגיש כאילו

למה אני צריכה להרגיש שאני נושמת את החיים של מישהי שהייתה אחות של חברה של אח שלי לפני 10 שנים?!

למה הכל אינסטנט בצורה כזו? איך הפכנו לדור שהצליח להרוס ולמסחר את הדבר הטהור ביותר?

אז בסדר. הרי אתן תמשיכו להעלות את תמונות האירוסין ב-200 פוזות שונות, והרי אתן תמשיכו להעלות את כל התמונות

של החתונה יומיים אחרי זה לפייסבוק ותהאשטגו "החיים שלנו תותים".

האם אתם עוצרים רגע לחשוב על הבעיות האמיתיות בחיים לפני שאתם חושפים את כל חייכם להמון? שאתם שני אנשים

צעירים בתחילת דרכם בלי עבודה מסודרת ובלי ממון? האם אתם זוכרים לצבור חוויות מוחשיות מהחתונה, כמו למשל

לעצב את אלבום החתונה שלכם- כן ממש כמו פעם, אלבום כזה עם תמונות שמפתחים, כזה ששומרים במגירה בסלון

ופותחים באירועים משפחתיים.

לא? טוב לא נורא,

לפחות קיבלתם 200 לייקים.