מידי יום מגיחות לעולם עשרות אפליקציות חדשות. אפליקציות לצילום תמונות, לגיבוי מסמכים, ליצירת קשרים חברתיים, לתכנון זמנים, לקביעת פגישות ונוספות.

חלק מהאפליקציות מיותרות, וחלק מהן מייעלות עבורנו את החיים. מטרותיהן של רב האפליקציות הן לפתור בעיה מסוימת, ובכך להקל על חיו של המשתמש בהן. אך נשאלת השאלה, האם אנחנו באמת צריכים אפליקציות שיזכירו לנו לעשות פעולות כה פשוטות כמו לאכול מסודר? לעשות יותר ספורט? אפליקציה שתזכיר לנו לבדוק שלא שכחנו שום דבר באוטו? או כזו שתזכיר לנו להתלבש חם יותר בהתאם למזג האוויר הצפוי? – או שבעצם כל האפליקציות האלה הן רק הפלסטר לבעיה קצת יותר גדולה?

בידי הטכנולוגיה היכולת לייצר עבורנו מעין עולם אוטופי, בו כל המידע זמין בכל רגע. אך האם העובדה שהמידע זמין בכל רגע היא שיוצרת מצב הפוגע בהתנהלות האנושית? האם אלגוריתמים שונים שביכולתם לנתח מידע ולנבא פעולות על סמך מידע שנשמר מפעולות אחרות הם אלה שצריכים לנהל אותנו? ומה יקרה בעתיד, האם מכונות מתוכנתות היטב יהיו עדיפות על התנהגות אנושית?

לדעתי, ישנו גבול דק בין מצב שבו הטכנולוגיה מייצרת עבורנו עולם אוטופי, לבין מצב שבו היא הורסת ופוגעת באורח החיים האנושי. ההבחנה בגבול זה, היא הבנה של הרמה בה אנו תלויים בטכנולוגיה מסוימת, והידיעה האם נוכל להסתדר גם בלעדיה. מערכות ההפעלה ואיתן אפליקציות מתוחכמות רק ילכו ויתפתחו עוד ועוד. לכן, יש צורך לפתח מודעות לתלות בטכנולוגיה, מודעות שברגע שהיא קיימת, תאפשר שימוש אפקטיבי ויצרני.