ביקרתי במוזיאון יד ושם כבר שמונה פעמים, כל פעם עם קבוצת אנשים אחרת. הסיור תמיד קשה לי סרטוני הווידאו והתמונות במוזיאון מצמררים אותי. אך בכל זאת כל פעם הייתה לי חוויה שונה. המוזיאון עצמו לא השתנה רבות במהלך השנים שביקרתי שם אך אני השתנתי, למדתי לתת משמעות יותר גדולה לאנשים, לעדויות המוקלטות. חשבתי לעצמי עם השנים כמה מהם שרדו, כמה מתוך ניצולי שואה שמוצגת עדותם המצולמת במוזיאון שרדו עד היום. האנשים המצולמים נראים מבוגרים והסרטונים לא השתנו במהלך השנים אבל המציאות של אותם אנשים השתנתה. הסרטונים מציגים סיפור אבל הסיפור שלהם נעצר ביום שהקליטו אותו.

און אך מצד שני האם הסרטון יכול להחליף דמות אדם פיזית שיושבת מולי ומספרת לי את הסיפור.