הבקרים שלי מתחילים בשעון המעורר שמצלצל לפחות 8 פעמים ב10 דקות. יחד איתו אני מקבלת כל בוקר התראה מהפייסבוק שמזמינה אותי לראות סטטוסים מן העבר, תמונות וצירופי חברויות משנים שכבר מזמן שכחתי איך היו נראות. לפעמים זה הרגיש נחמד, לפעמים נהניתי להתרפק על זיכרון שהזכיר לי רגעים מיוחדים ולעיתים זה גם היה מעיק ומטריד כשראיתי פוסט מהעבר ושאלתי את עצמי מה לעזאזל עבר לי בראש כשכתבתי את זה.

לפני כמה ימים הפייסבוק הזכיר לי תמונה 6 שנים קודם לכן. תקופה כזאת שעדיין לא הייתי מחוברת אליו 24\7 והחיים שלי לא היו מתועדים לעיני כל הרשת. תקופה שבה העליתי תמונות לאלבומים פעם בכמה חודשים וכתבתי סטטוס אחד או שניים וגם זה היה שיתוף של שיר מהיוטיוב. הפייסבוק הזכיר לי תקופה שבה לא הייתי מצטלמת רק בצד הטוב שלי או רק בזווית הכי מחמיאה, שהצטלמתי כדי לתעד זכרונות מזמן אמת, בלי בימויים ובלי סלפי. הפייסבוק הזכיר לי תקופה שלא היה איכפת לי אם יצאתי קצת שמנה בתמונה או אם לא שמתי פילטר על התמונה כדי לטשטש את המציאות. החלטתי לעבור על כל התמונות מאותה שנה, ראיתי בחורה יותר מלאה ממה שהיא היום, פחות מאופרת ממה שהיא היום ויותר שמחה ממה שהיא היום. בחורה שהפייסבוק לא מציג לראווה את הימים בחייה, לא מציג מציאות מדומה של תמונות עמוסות בפילטרים ותיאורי סטטוס שנונים ולא מציג תמונות שצולמו לפחות ב20 טייקים עד שנבחרה האחת הראויה לעלות לפייסבוק.

עברתי על כל התמונות, מסתכלת על מי שהייתי בעבר, קצת מקנאה בה, כי היא נראית מהמם למרות שהיא לא משתדלת ואומרת לעצמי שאולי עדיף לי לחזור לתקופה הזאת בראש וחושבת בשנית ואומרת לעצמי שאין סיכוי. לא מוותרת על הפייסבוק ועל מה שהוא נותן לי היום (אבל זה כבר לא לפוסט הנוכחי). למרות שקינאתי באותה בחורה ועלו בי רגשות ערגה לתקופה בה לא עניין אותי מה אחרים חושבים עדיין חשבתי בתוך תוכי שאני שמחה שהפייסבוק קיים, שמחה שהפייסבוק מזכיר זיכרונות ושמחה שהיום, אחרי 6 שנים בהן לא שמתי לב לשינוי שחל בי, דווקא הפייסבוק הוא זה שגרם לי לחשוב שאולי פעם היה לי טוב יותר.