כשאדם אהוב נפטר ולא משנה מאיזו סיבה, קיים צורך בסיסי של המקורבים לו להנציח אותו. אז בהרבה מאוד מקרים נוכל לראות מצבות או אנדרטאות, גנים או מבנים שנבנו על שם הנפטר ודרכים מסורתיות שכאלה שנועדו להנציח ולשמר את זכרו. אז מעבר להנצחה מסוג כזה, גם האפשרות הדיגיטלית להנצחה, אפשרית ואפילו תופסת תאוצה.

אפשר לבנות אתר אינטרנט או לפתוח בלוג ולהעלות עדכונים וכמובן שאפשר לפנות לרשת החברתית המוכרת לכולנו "פייסבוק". מעבר לעובדה שפייסבוק מאפשרת לפתוח דפי הנצחה לזכרם של אהובים שנפטרו, היא מאפשרת גם לדווח על פרופיל פייסבוק של אדם שנפטר ובכך לשמר את כל רישומיו וזכרונותיו ברשת.

אז למה זה טוב? אנשים משוטטים באינטרנט כל כך הרבה, הנגישות לאותם דפי פייסבוק או פרופילים שדווחו כשייכים לאנשים שנפטרו הרבה יותר גדולה מאשר הגעה לאנדרטה או מבנה הממוקם במרחב פיזי מסוים. היתרון של הטכנולוגיה במקרה הזה, הוא שהיא לא מוגבלת במרחב כמו הנצחה פיזית, אלא קיימת במרחב של כל אחד ואחד מאיתנו ולכן התכנים יותר נגישים. אז אם בעבר היינו שומרים תמונות באלבומים וסרטונים על קלטות וידאו ומפחדים לאבד את התמונות או שמשהו יקרה להן. במקרה הזה, הכל נמצא ברשת וגם ניתן לגבות את המידע בעוד מקומות כדי למנוע את אובדנו. אז מעבר לזה שניתן להימנע מאובדן של המידע, גם ניתן לשתף את כולם בזיכרונות הללו.

למה זה לא טוב? בדיוק מאותה סיבה. זה נגיש לכולם, האבל הפרטי הופך להיות משותף ויש אנשים שיראו את זה כחדירה לפרטיות של משפחתם או של הנפטר.

אני דווקא בעד ההנצחה האינטרנטית הזו. גם אני שוטטתי בדפי הנצחה של אנשים שנפטרו בין אם היו חיילים או אנשים אנונימיים. קראתי סיפורים, צפיתי בתמונות, חיזקתי את המשפחות ובכך לקחתי חלק בשימור והנצחת זיכרונם. חלילה לא מאחלת לאף אחד להיות בסיטואציה כזאת, אבל קחו בחשבון שהנצחה אינטרנטית יכולה להיות מועילה, מחזקת ובעיקר משמרת זיכרונות מאדם שאנחנו אוהבים ואיננו עוד. כי בסופו של דבר, יש מולנו ארכיון דיגיטלי שעוסק בזיכרונות שיש לנו מאדם אהוב שאיבדנו, ההנצחה הזאת נגישה מכל סמארטפון, מכל מקום ובכל זמן. אז למה לא בעצם?