לא מזמן הלכתי להופעה של זמר מוכר בפארק הירקון. התרגשתי מאד לקראת ההופעה, לקראת האפשרות לראות את אחד מהזמרים האהובים עלי בתבל פנים מול פנים, וספרתי את הימים עד שהיום המיוחל יגיע. כשיום ההופעה אכן הגיע, הסתבר לי (לא שהייתי מופתע) שלא הייתי הנרגש היחיד שעמד בתור בקוצר רוח מול צבא של סדרנים בני 18. המוני ישראלים היו שם, רבים מהם מעריצים מזה שנים, מכירים את רוב השירים ורק רוצים שההופעה תתחיל.

ההופעה התחילה בקטע אינסטרומנטלי שמכניס את עשרות אלפי הצופים לאווירה שמשלבת מוסיקה, קדושה ודחיפות עם הצד המעליב של המרפק. מכיוון שאני לא מגיע להופעות כאלו לעיתים קרובות, הסתכלתי ימינה ושמאלה כדי לראות עד כמה האנשים סביבי נהנים ממפגן הכישרון המרהיב שלבוש בחולצה סגולה עם נצנצים מולנו. ובכן, גם חוקר שב"ק לא היה יכול להבין מה הרגישו אותם אנשים שעמדו לידי, ולא שהפנומן הכזיב, אלא בעיקר בגלל שכל מאמצם היה מושקע בתפיסת הזווית האידיאלית לצילום ותיעוד האירוע החד פעמי הזה. לא היה חיוך של אושר או הבעה זעופה של אכזבה. לא היתה הבעה. הם לא היו שם, למרות שהם קנו כרטיס, עמדו בתורים, ונדחקו כמו כולם בין עשרות אלפי ישראלים שחיכו ליום הזה במשך שבועות ארוכים.

אין לי מושג מתי הדבר הפך לתופעה, אבל אין ספק שצילום הופעות הולך ונהיה נפוץ יותר ויותר ככל שהמצלמות נהיות נגישות יותר (סמארטפונים) ואיכותיות יותר (סמארטפונים טובים). הסתכלתי לאורך המופע מספר פעמים לאחור (תפסתי מקום טוב מקדימה. ככה זה כשמגיעים ב18:00 להופעה שמתחילה ב20:00) ופנסי הפלאפונים מילאו את הקהל כגרעיני תירס בשדה תירס. ואז חשבתי לעצמי: ממתי הזיכרון שלנו הפך להיות מה שאנחנו יכולים לראות בשלב מאוחר יותר? למה עדיף לראות את ההופעה ביום שאחריה, מזווית גרועה ובאיכות בינונית על פני לראות את ההופעה ברגע בו היא חלה, באיכות 6:6 ולהיות נוכח בה? אני מסוגל להבין את הצורך לנצור את הרגע, מסוגל אפילו למחול על כך שבמקום לראות אמן בריטי עושה פעלולים על פסנתר מדי פעם נדחף לי לפריים אייפון כזה או אחר שמתעד את הרגע,  אבל לצלם הופעה שלמה? מה רע ביוטיוב?

יצאתי מההופעה, שהיתה לא פחות ממצוינת אגב, וחשבתי על כמה שפר על מזלי שנגמרה לי הבטרייה באותו יום והפלאפון שלי ישן שנת ערב משעה שלוש בצהריים. לא רק שלא צילמתי תמונה אחת של ההופעה, גם לא שלחתי הודעה, לא קיבלתי התראה בפייסבוק ולא בדקתי מה התוצאה של המשחק שנערך באותו זמן בליגה רחוקה רחוקה.

זאת היתה ההופעה הכי טובה שהייתי בה, בגלל שזו  היתה ההופעה שהכי הייתי בה.