הכי קל להאשים את המרחב הדיגיטלי בהיותו מדרדר את הדור של היום, שכן, בני האדם נוטים לראות קודם כל את השליליות בדברים ולאו דווקא את הדברים החיוביים בהם. המחשבה השלילית היא הראשונה שתעלה במוחינו אבל בכוחנו להזיז אותה באמצעות המחשבה החיובית. אני אומרת את זה כי כן, גם אני אובססיבית מוחלטת לפייסבוק, לאינסטגראם ולוואטצאפ וכן המחשבה האוטומטית שלי היא למה אני משועממת וכל שניה נכנסת לשם. אבל בחודשים האחרונים יצא לי להעריך יותר ממה שאני כבר מעריכה את המרחב הדיגיטלי.

הערכתי האישית למרחב הדיגיטלי נובעת משום שעבורי הוא מהווה ארכיון חבורתי, שבו לאורך השנים אני וחברותיי שמרנו דברים מהעבר. זיכרונות אלו משרתים אותנו בהווה ובבניית עתידנו. אם אתם לא בדיוק מבינים על מה אני מדברת, אתן לכם הסבר קצר. אני חלק מחבורה של 19 בנות ובן, שכולנו גדלנו יחד ביישובים מכבים ורעות. לאורך השנים לא הפסקנו לתעד כל אירוע מהכי קטן כמו ישיבות סתמיות בבית וברחוב ועד לאירועים גדולים כמו מסיבות סיום, טיולים וימי הולדת. בילדותנו גדלנו בסוג של בועה – בה כולנו גרים זה לצד זה, מתראים כמעט כל יום ובקיצור חיינו בתחת אחת של השנייה. עם השנים כל אחת פנתה למסלול אחר והיה ניתן לחשוב כי החברות שלנו לא תחזיק עוד מעמד. אז עברנו את הצבא, עברנו את הטיולים שאחרי צבא, אנחנו עוברות את הלימודים האקדמאיים ועכשיו שכבר החלו החתונות גם אותן אנחנו עוברות יחד.

רבים לא מצליחים להבין איך 19 בנות ובן מחזיקים כל כך הרבה שנים מעמד כחבורה. אני חייבת לציין שזה לא פשוט ונכון שחלק מזה קשור לערכים שעליהם גדלנו ולאישיות של כל אחד ואחת מאיתנו. אבל, אני רוצה לתת פידבק ובמה לדבר שמבחינתי "מדביק" אותנו ושומר עלינו כחבורה מאוחדת והוא הארכיון הדיגיטלי שלנו. כמעט כל יום מישהי אחרת שולחת בקבוצת הוואטצאפ החבורתית תמונה מהמרחב הדיגיטלי (מהווטצאפ, מהפייסבוק או מהמחשב האישי), תמונה אחת מהעבר שמעלה בנו רגשות עזים. בכל אירוע חבורתי אנחנו נוהגות להוציא פריט אחר מהארכיון הדיגיטלי שלנו וכך, אנחנו למעשה נזכרות יחד וכל אחת בנפרד בחברות שלנו, בחוויות ובמשברים שעברנו יחד ולחוד. אותם זיכרונות שנגישים לכל אחד ואחת מאיתנו מעצם העובדה שהם נמצאים בארכיון החבורתי שלנו, במרחב הדיגיטלי, הם למעשה מחזקים את החברות שלנו בהווה וממשיכים לבנות ולשמר אותה בעתיד.

נכון, אנחנו נמצאים כל היום במרחב הדיגיטלי ועסוקים בלתפעל אותו. אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שאת אותם תמונות ופוסטים, אנחנו מעלים כתוצאה מחוויה שחווינו במקום אחר, במקום "אמיתי", שהוא לא המרחב הדיגיטלי אלא המציאות. המרחב הדיגיטלי מאפשר לנו לשתף, ולמעשה לאגד את שלל החוויות שלנו במרחב הדיגיטלי. כתוצאה מכך, הוא הופך למעין ארכיון חברתי עבורנו ועבור מי שנחשף אליו.