אין בכוונתי להצדיק או להפריך את נאומו של יאיר גולן. ברצוני להציג את המוטיבים המרכזיים שעלו מן הנאום ובכך לחשוף מעט מן הניסיונות של גולן "לשבור" נרטיבים קיימים, להפריך אחרים ו"לייצר" חדשים.

במסגרת טקס יום השואה במכון "משואה" שבתל-יצחק, נשא סגן הרמטכ"ל, יאיר גולן נאום, בו בלטו הדברים הללו: "אם יש משהו שמפחיד אותי בזיכרון השואה, הוא זיהוי תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו באירופה בכלל ובגרמניה בפרט אז- לפני 70, 80 ו-90 שנה- ומציאת עדות להן כאן בקרבנו היום ב2016". גולן הוסיף ואמר:"הרי אין יותר קל ופשוט מלשנוא את הזר, אין יותר קל ופשוט מלעורר חרדות ומלהלך אימים, אין יותר קל ופשוט מהתבהמות, התקרנפות והתחסדות". דבריו אלו עוררו סערה תקשורתית ובמהרה דאגו פוליטיקאים מהימין לבקר את דבריו בטענה שהוא משווה בין הנאצים לבין חיילנו ואזרחינו. אחרים מהשמאל תמכו בדבריו. עצם הסערה שהתרחשה בתקשורת המסורתית וברשתות החברתיות, היא בעקבות כך שדבריו של סגן הרמטכ"ל (נכונים יותר או שלא, מתוזמנים נכון או שלא), מהווים שבירה וערעור האתוס והנרטיב הלאומי-ישראלי. הזיכרון הלאומי ישראלי נשען על שואה ותקומת העם היהודי, על ידי ציון יום זיכרון אחת לשנה ובאמצעות קהילות זיכרון (ניצולי שואה) המספרים את סיפוריהם ועל ידי מחוזות זיכרון (דוגמת מוזיאון "יד ושם"). עצם דברים אלו של גולן בעיצומו של יום הזיכרון עלולים לערער את הנרטיב הלאומי-ישראלי. בין השורות, ניתן לפרש את דבריו כביקורת אמיצה על החברה הישראלית בכך שהיא גזענית הן כלפי עצמה והן כלפי חוץ ושקיימת שנאה לזרים (כפי שקרה באירופה לפני 80 שנים). בעוד יום השואה מהווה יום רגיש ביותר בו העם היהודי זוכר את השמדת 6 המיליון, גולן טוען שיש תהליכים חברתיים שקיימים בחברה הישראלית כמו שקרו וקדמו לנאציזם הגרמני, כך שגולן, כאיש צבא (יש לומר) זעזע מעט את שלדי האתוס עליו נשענת המדינה מחיתוליה.