לרוב מה שהפייסבוק מזכיר לנו, אלו דברים שאנחנו מרשים לעצמנו כבר לא להתאמץ לזכור ושוכחים אותם במהרה. הפייסבוק מזכיר לנו, כמו שעון מעורר יום-יומי על אירועי יום-הולדת של חברינו לפייסבוק. ואז אנחנו מתחילים לחשוב "כמה כבר נשקיע בברכה?", "עד כמה הוא קרוב אליי, מעבר לקשר הרשתי הזה?". "כל מה שארשום לו יהיה בנאלי". הפייסבוק מזכיר לנו אירועים במנהרת הזמן, מעין נצנוץ של רגעים טובים, הגורם לנו להתגעגע ולומר "איזה ימים יפים היו פעם". הפייסבוק מזכיר לנו על אירועים קרובים, כמו מסיבות, השקות, כנסים וסתם משחק כדורגל בין חברים. הפייסבוק מזכיר לנו כמה זמן אנחנו ב"ריילשין-שיפ" עם הבן זוג או הבת זוג.

נכון יש משהו באמרה שאומרת שהעידן הדיגיטלי גורם לנו לזכור יותר מאשר בעבר ושאנחנו עכשיו מנסים לשכוח דברים בגלל עומס מידע. אך יחד עם זאת, הזיכרון שלנו בעידן הדיגיטלי הוא זיכרון נעזר (במקביל לעולם השיווק: מודעות נעזרת). כלומר, שעלינו לגשת לפלטפורמת הדיגיטל שמציעה מידע רב, על מנת לקבל מידע ולזכור אותו, אך הוא גם עלול להישכח במהרה. מכאן שיותר משהזיכרון קיים בפייסבוק, השכחה קיימת, כי ככה יותר קל לנו.